פסק-דין בתיק ע"פ 1013-04-12

ערעור כנגד הרשעת המערער וכנגד גזר דין שניתן בעניינו על ידי בית משפט השלום באשדוד, זאת בגין שני כתבי אישום שהוגשו בעניינו ואשר בעטיים הורשע הוא בעבירות של בקבלת רכב גנוב, שימוש ברכב ללא רשות וכן שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית בתאריכים שונים, בגין העבירות שהורשע נידון המערער ל-7 חודשי מאסר על תנאי, 2,000 ש"ח קנס, ולחתימה על התחייבות בסך של 10,000 ש"ח.

באשר לשאלת ההרשעה, הטענה היא כי על אף הודיית המערער, המדובר למעשה בבחור צעיר בן 21 ללא עבר פלילי, שהוא סטודנט שאינו בעל דפוסים עבריינים, וכי אף שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתו, תוך נקיטה בדרכי טיפול. עוד טוענת ב"כ המערער, כי הרשעתו עלולה לפגוע בשיקומו, חלוף הזמן, שכן העבירה היא משנת 2009, וכן כי בית המשפט ערך הבחנה שאינה נכונה, בין עניינו לבין מעורב אחר בפרשה העיקרית, אשר לטענתה של ב"כ המערער, היה הדומיננטי מביניהם.

המדינה עותרת לדחיית הערעור.

עיון בתיק בית המשפט קמא, לרבות בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער, מלמד כי אף לפי שירות המבחן, לא התרשם הוא כי הרשעה תגרום לנזק מיידי לנאשם, ובחינת עניינו מול עניינו של המעורב האחר שלא הורשע, מלמדת שבניגוד לעניינו של האחר עבר הנאשם דנן עוד שתי עבירות נוספות של הפרות ההוראה החוקית.

כידוע, אי הרשעה הינה חריג הנבחן רק בנסיבות מיוחדות שבהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, וכי ניתן בנסיבות העניין, לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע ביתר השיקולים.

לא התרשמנו כי זהו המקרה שבענייננו. כך גם לגבי העונש.

הפסיקה שמוצגת על ידי ב"כ המערער, אכן מלמדת על מקרים כאלה ואחרים ואולם הכלל הוא כי בית המשפט לערעורים אינו נוטה להתערב בענישה, אלא אם מוגזמת היא לחומרה או לקולא.

בנסיבות ענייננו, לנוכח מקבץ העבירות בהן הורשע המערער, לא חרג בית המשפט קמא באופן המצדיק התערבות כאמור.

בנסיבות אלה, נדחה הערעור על שני חלקיו.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ז אייר תשע"ב, 09/05/2012 במעמד הנוכחים.  

<#5#>

ניתן והודע היום י"ז אייר תשע"ב, 09/05/2012 במעמד הנוכחים.